ה תנועת BYOD שינתה את מערכת היחסים בין עובדי IT לעובדים אחרים במגוון רחב של חברות. למרות שיש יתרונות ל- BYOD, ישנם גם כאבי ראש - ואבטחת נתונים במכשירים אישיים ו/או אבטחת המכשירים עצמם היא אחת הגדולות ביותר. אמנם יש דיון מתמשך אם לעשות זאת לנהל נתונים, אפליקציות או מכשירים, כרגע רוב החברות מפתחות אסטרטגיה שיש לה שילוב של גישות.
כל זה יכול להשתנות אם תעשיית הניהול הסלולרי תתפתח כפי שהאנליסט של גרטנר קן דולאני מצפה. דולאני הוא דוגל ביצירת מה שהוא מכנה "וירוסים מועילים" שחברות יכולות לשכפל באפליקציות ונתונים עצמן - הרעיון הוא שהנתונים עלולים למחוק את עצמם אם הם מתפשרים.
זו גישה מסקרנת ואחת שדולניי לאחרונה מְתוּאָר למאט המבלן של Computerworld. למרות שתוארו כנגיף, הגישה באמת דומה יותר DRM מערכות שתומכות בתעשיית הבידור. אם מישהו ניגש לנתונים חסויים באופן שהמערכת מזהה שהוא מחוץ לפרמטרים שאושרו, הנתונים מוחקים את עצמם. אפשר לתאר את הגישה כנתונים חכמים.
בתוך כל פיסת נתונים יהיה וירוס מועיל שבכל פעם שהנתונים מצאו את עצמם במקום הלא נכון, הוא יגיד, 'אני לא רואה רישיון להיות כאן ואני אמחק את עצמי.
לגישה יש בהחלט פוטנציאל. האם ניתן לשלב אותו בקלות בכל נתוני נתונים היא שאלה פתוחה. ברמת נתונים, זה עשוי לדרוש הרחבת פורמטים של סוגי קבצים שונים. לפחות זה ידרוש מטא נתונים חזקים מאוד.
הגישה עשויה לעבוד טוב יותר ברמת האפליקציה, כאשר היא תהיה הרחבה של חלק מהאפליקציות לנייד ופרדיגמות לניהול מידע לנייד. חברות כמו תאוצה ו טוֹב כבר משלבים מודל לאחסון נתונים מאובטח. זה לא קטע לראות את המערכת מתרחבת בכיוון שדולאני מתאר. סביר יותר שגישה זו יכולה להיות חלק מההתפתחות של מערכות הפעלה ניידות-כאשר מערכת ההפעלה עצמה מציעה ממשק API דמוי DRM.
לגבי מכשירי אייפון ואייפד, ישנה שאלה נוספת - האם אפל תאפשר לאפליקציות שמקבלות גישה זו לחנות האפליקציות? שימוש בממשקי API מותאמים אישית עשוי להיות רכיב נחוץ לפתרון כזה ואפל דוחה באופן שגרתי אפליקציות לשימוש במנגנונים כאלה. המשמעות היא שאם אפל לא תציע את הפתרון, ייתכן שקשה לחברות אחרות להפוך אותו למציאות במכשירי iOS.
בסופו של דבר, זהו רעיון מסקרן ואחד שיכול להיות בר -קיימא, אך גם יכול להיות בעייתי להכניס אותו למעשה למרחב השוק הנייד.
