הרבה פרשנים באייפד הבחינו בדמיון בין ספרייה טעימה וה iBooks מדפי ספרים וירטואליים להצגת כותרות ספרים אלקטרוניים. כך גם מפלצות טעימות וויל שיפלי.
מדבר עם וושינגטון פוסט, שיפלי נראה מוטרד... אך נראה שגם הוא הבין.
אבל העניין ב- iBooks הוא שזהו קורא ספרים. אז, כמובן שהם הסתכלו מסביב, מצאו את הממשק הטוב ביותר להצגת ספרים (מדפי הספרייה הטעימה), ואמרו: כן, זה מה שאנחנו עושים ...
לאחר מכן, שיפלי מציין כי הוא באמת מבין מדוע אפל לא יכולה לכתוב לו צ'ק: זה היה נחשב כהודאה משפטית בכך אפל העתיקה את העיצוב שלו, ומכיוון שממשק המשתמש של Delicious Library אינו מוגן בזכויות יוצרים או פטנט, הוא למעשה יפתח את האשמה, לא ייסגר זה.
אבל לאחר מכן המשיך שיפלי עם כמה מחשבות קודרות על איך זה מרגיש ככותב לראות את עבודתך מועתקת, אך לא מזוהה:
כיוצר, חלק ממה שאני מחפש הוא הכרה, אלמוות. אני לא עובד באפל או בגוגל (הציעו לי עבודות ורכישות) כי אני רוצה את התהילה בעצמי. זו הזריקה שלי לאלמוות. העיצובים שלי הם הילדים שלי. אז זה מסריח כשאני מרגיש שסטיב עשוי לקבל את התהילה על החדשנות שלי. אני מאבד את הילדים שלי, כביכול.
אבל הילדים שלך הם לא באמת שלך. יש להם חיים משל עצמם. כך שכאשר העיצובים שלך אכן משנים את העולם, עליך לקבל זאת. אתה חייב לומר, 'אוקיי, זה היה רעיון כל כך טוב, אנשים אחרים לקחו אותו ורצו איתו. ניצחתי.'
אני חושב שזו תגובה של מבוגרים, וכפי שציין שיפלי, נראה שהוא דחה את אותן הצעות עבודה שאפל הציעה לרוב עמיתיו בספרייה הטעימה.
ובכל זאת, זה נראה כמו קריקט גרוע מצד אפל. ההשראה, ויש שיגידו, גניבה ממש נראית די ברורה: בכנות אי אפשר שאפל לא הכירה את עבודתו של שיפלי.
עם זאת, בסופו של דבר נדמה ששיפלי מתפטרת כי החניפה של iBooks מחמיאה בחוסר רצון. עם זאת, יש לקוות שהוא ילמד לקח: בפעם הבאה שיעלה רעיון מצוין, הוא יוודא שיש לו פטנט.