"עצור, היי, מה הצליל הזה? כולם תראו מה יורד. "
- בשביל מה זה שווה, סטיבן סטילס
הצליל הזה, זה שיוצא מיום רביעי מהבמה במרכז לאמנויות בירבה בואנה בסן פרנסיסקו ומדהד ברחבי הבלוגוספירה והאינטרנט, זה שנשמע ממש במיליוני שיחות בדלפק הצהריים ובמקררי מים ושולחנות ארוחת ערב ברחבי העולם, היה צליל של דינג נוסף עוֹלָם.
ברגע שכל החיטוטים על היגיינה נשית סוף סוף מתים, ברגע שאפל סוף סוף מכניסה את האייפד לרשת הקמעונאות שראתה 50,000,000 איש נכנסים דרך הדלתות ברבעון הפיסקלי האחרון, פעם אנשים - מלבד עיתונאים טכנולוגיים עמוסים ו חנונים - לקבל את האייפד בידיהם, התיאור של אפל עליו כמוצר "קסום ומהפכני" יתחיל להיכנס למוקד.
למה?
הגאונות של סטיב ג'ובס וחברת המחשבים הקטנה שהקים רק לפני 34 שנים תמיד הייתה בייצור מוצרים אנשים לא ידעו שהם יודעים להשתמש בהם, מוצרים שאנשים לא ידעו איך הם עושים הָיָה יָכוֹל שימוש לפני שהומצאו המוצרים. חלקם עשויים לקרוא לזה ייצור מוצרים בחיפוש אחר שווקים. חלקם עשויים להצביע על כשלים כמו הניוטון והקובייה ולומר, "אין מצב". הם יטעו.
אם דבר אחד הוכח במהלך השפל הכלכלי העולמי, המשבר, ההתלבטות, המיתון - איך שלא תקראו להדבקה שיש השווקים הפיננסיים והאמון של מיליונים ברחבי העולם במהלך השנים האחרונות - זה שהאינטרנט לא הולך רָחוֹק. אנשים וצרכי התקשורת שלהם ואינטראקציות חברתיות קשורים יותר ויותר לאינטרנט ואל אורח חיים המתאפיין בשום דבר יותר נפוץ - בלי קשר לאן בעולם שאתה מסתכל - מאשר ניידות.
האייפד הוא המכשיר הראשון המתאים באופן מושלם לענות על הצרכים הללו עבור החתך הרחב ביותר של אנשים, ולמרות שחיקויים וקיבוץ חלופי בוודאי יעקבו בעקבותיו, בעוד ששיפורים בתוכנת ההפעלה שלה ובתצורת החומרה שלה בטוח יתגלגלו באופן עקבי כפי שהם עשו עבור המוצרים האחרים של אפל, ה- iPad מיועד להפוך מהפכני ואייקוני כמו המחשב הנייד, נגן המדיה הנייד והסמארטפון - כל אחד מהם הוא קטגוריית מוצרים שעבורו אפל הגדירה ושומרת על הזהב תֶקֶן.
דינג!
