הוריקן קתרינה בא והלך ויש 45 מקרי מוות בלתי מוסברים בבית חולים בניו אורלינס. זה הקרס לסדרות מוגבלות חדשות של Apple TV+ חמישה ימים באנדרטה. בית החולים הטיטולרי הוא ברזל המשמש לבחינת חוסר האכפתיות של תשתית הסיוע בארה"ב, שירותי הבריאות והיחס שלנו זה לזה.
כל זה קרה בפועל. ויוצרי ההצגות ג'ון רידלי (12 שנים עבד) וקרלטון קיוז (אָבֵד) מתכוון לקחת אותנו קרוב בצורה לא נוחה לאמת של מה שקורה כשאמריקאים מתמודדים עם מצבים חסרי תקדים... כי אנחנו אוזלים מהם.
חמישה ימים באנדרטה סיכום שלושת הפרקים הראשונים
עונה 1, פרקים 1-3: בסצנה הראשונה של חמישה ימים באנדרטה, שהוצגה לראשונה ביום שישי ב-Apple TV+, צוות חילוץ מוצא 45 גופות באגף סגור של בית חולים. הם רוצים תשובות. הנהלת בית החולים רוצה לטעון בבורות (כמו ב"זה בדיוק מה שקורה במשבר, לפעמים"), אבל מועצת הביקורת שהופקדה לגלות מה קרה כמובן לא מקבלת זֶה.
ואז אנחנו מבזיקים בחזרה ל-29 באוגוסט 2005, היום שבו פגע ההוריקן בניו אורלינס. מפקדת התקריות בבית החולים סוזן מולדריק (בגילומה שרי ג'ונס) מנסה להכות בטון רגוע אבל הכתובת כבר קצת על הקיר.
הם מפעילים את מיזוג האוויר כי ברגע שהחשמל כבה, הם מאבדים את המזגן וזה הולך להיות חם מהגיהנום תוך זמן קצר. אנשים כבר מסתתרים בלובי של בית החולים מחשש שיתפסו אותם ברחוב או בבתיהם הלא מבוצרים כאשר יתחיל השטפונות החמורים ביותר.
האחיות הדהימו את העולה החדשה, ד"ר אנה פו (ורה פרמיגה), כי כל מה שהיא הביאה למשמרת שלה היה פותחן קופסאות שימורים וקופסת אוכל מלאה באוכל. היא מעולם לא ראתה סערה כל כך גרועה, ובוודאי שמעולם לא עבדה. היא מנסה להתחנן לבעלה, וינס (ג'ונתן קייק), לבוא להתארח אצלה, אבל הוא עסוק בניסיון להגן על הבית. ד"ר יואינג קוק (W. ארל בראון) הביא את הכלב שלו לעבודה כדי שהכלב לא יהיה לבד בבית.
בית חולים בניו אורלינס הופך למקלט מהסערה
מארק לבלאן (JD Evermore, שבצירוף מקרים מוזר יש לו שם זהה לאחד ממעצבי הסאונד של התוכנית הזו) מוכן לחסות במקום כאשר ראש העיר ריי נאגין מכריז על פינוי העיר ניו אורלינס. אמו, ורה (Dawn Greenhalgh), נמצאת ב-Memorial, ועכשיו הוא מודאג לגבי מה שהולך לקרות אם ינסו להזיז אותה. אנג'לה מקמנוס (רייבן דאודה) שומרת על אמה החולה הסופנית, ווילדה (דיאן ג'ונסטון), כשהסערה מכה, מלאת דאגות לגבי המשמעות של אובדנה עבורה.
השעה אפילו לא חצות כשד"ר דיאן רוביצ'ו (ג'ולי אן אמרי) מבחינה שבמחלקת Life Care בקומה השביעית יש דליפה קשה. היא מתקשרת לסוזן, שאומרת לה לא לדאוג, לפני שהיא מיד דואגת לעצמה.
אמצעי המוכנות היחיד להוריקן שהם יודעים לנקוט הוא לפנות את הבניין... אבל לאן לעזאזל כולם ילכו? אין תוכנית במקום, ואין כלי רכב שעומדים מנגד לקחת אף אחד לשום מקום.
כאילו על סימן, חתיכת פסולת מעופפת מתנפצת אל חלונה של סוזן. ואז, רוחות עזות חולפות על הגשר המחבר בין אגפי בית החולים השונות. כולם חייבים לעבור את הגשר לפני שהוא מתבהר ומפריד בין שני האגפים למשך הסופה. למרבה הצער, רק באגף אחד יש מזון ומים.
כשהסוללה נשברת…
נראה שהיום השני של הסערה מבטיח הרגעת המתח. הסכרים מתקיימים, ובית החולים לא נהרס לחלוטין. עם זאת, ישנו גאות מתגברת של פאניקה. ביזה מתחילה ברחבי בית החולים. שמועות רעות מתחילות לרוץ על תקיפות על צוות בית החולים. והמזגן לא חזר.
לסוזן עדיין אין תשובות לגבי מה הכי טוב לעשות. וכאשר רופא בשם קינג (קורנליוס סמית ג'וניור) מגלה שבית החולים עלול להתחיל לשחרר חולים, הוא קורא לה את מעשה ההתפרעות. זה הרגע שבו סוזן מגלה שהסולמות נפתחו, ומים מציפים את הרחובות.
אף אחד לא בא לעזור. אנשי הצוות דוא"ל לחברת האם של בית החולים, Tenet Gulf Coast. עם זאת, רק עובד אחד של Tenet, מייקל ארווין (ג'ו קרול), נראה מודאג מהדיווחים שלהם. והוא לא יכול לגרום לאף אחד בטנט לעשות שום דבר.
ג'ון רידלי מביא גרביטס לסיפור האסון הזה
צילום: Apple TV+
ג'ון רידליהשם של פרויקט מספיק כדי לגרום לי לצפות בו. הוא התחיל כקומיקאי וסופר, עשה זמן באולמות תצוגה קומיים לפני שהשתלב בתסריט ובימוי. (הקרדיטים המוקדמים שלו, בינתיים, פרט לבלתי מזוהים כוללים סיבוב פרסה ו אח סמוי.)
בשנת 2013, רידלי נשבר בצורה גדולה יותר מבעבר כשזכה באוסקר על כתיבת התסריט של סטיב מקווין 12 שנים עבד וביים את הסרט שלו, ג'ימי: הכל לצידי, דרמה ביוגרפית מדהימה בהשראת גל חדש על תקופה קצרה בחייו של הגיטריסט פורץ הדרך ג'ימי הנדריקס.
רידלי היה סופר גלוי (ולעתים מפתה) בנושאים כמו זהות שחורה מודרנית ו לאומנות שחורה, וזה דימם לתוך העבודה שלו כמו חוש הקצב והקצב המדהים שלו בעריכה. רידלי הפיק מספר פרויקטים היסטוריים (כולל הסדרה המוגבלת גרילה, הסרט התיעודי Let It Fall: לוס אנג'לס 1982-1992, וסרט גמור כביכול על שירלי צ'ישולם) על מבני כוח והאנשים שמנסים להתעלות מעליהם, וכמה נדירות אנשים יכולים לעצור גאות היסטורית.
חמישה ימים באנדרטה הוא באופן ברור ביותר אנלוגי ל תן לזה ליפול, הסרט התיעודי שלו על מהומות ל.א, שכן שתיהן נוגעות לערים שנופלות לאלימות מפורשת וחושפות את האלימות המרומזת שנעשתה לאנשים שחיים בהן. הוא גם מזכיר לא מעט לסרט הטלוויזיה הידוע לשמצה משנת 1983 היום שאחרי, על עיירה במערב התיכון לאחר פיצוץ פצצה גרעינית.
איפה אתה, FEMA?
רידלי עורך לעתים קרובות בצילומים ממשיים של אסון לתוך תהליכי החשיבה ונקודות המבט של אנשים. (יש לו אינסטינקטים יוצאי דופן כעורך.) הצילומים האמיתיים מחזקים את העובדה שהמראות והצלילים הנוראיים שאנו רואים בסיפורת אינם מוגזמים.
אחרי שהוריקן קתרינה פגעה, המצב השתבש. רע מאוד. חמישה ימים באנדרטה לא מדווש ברכות את האימה של לחיות את ההוריקן. היא גם לא מתקשה להפוך אפילו את הבעיות הקלות ביותר לדרמה סוחפת. אלו רק שלושת הפרקים הראשונים, ואיכשהו הדברים הולכים להחמיר בערך פי מיליון.
חמישה ימים באנדרטה מתכוננת להיות אחת המיני-סדרות הטובות ביותר שאפל TV+ הפיקה עד כה - וכמה מהעבודות הטובות ביותר של רידלי ככותב ובמאי.
★★★★☆
שעון חמישה ימים באנדרטה ב-Apple TV+
שלושת הפרקים הראשונים של חמישה ימים באנדרטה הוקרן בבכורה ביום שישי ב-Apple TV+. פרקים חדשים מגיעים ל-Apple TV+ בכל יום שישי.
מדורג: TV-MA
צפו ב:Apple TV+
צופית טפויה הוא מבקר קולנוע וטלוויזיה, במאי ויוצר של סדרת מאמרי הווידאו הוותיקה הלא אהובים ל RogerEbert.com. הוא כתב עבור The Village Voice, תגובה לסרט, The Los Angeles Review of Books ו מגזין ניילון. הוא המחבר של סינמפאגיה: על הצורה הקלאסית הפסיכדלית של טוב הופר, ה במאי של 25 סרטים עלילתיים, ובמאי ועורך של יותר מ-300 מאמרי וידאו, אותם ניתן למצוא בכתובת Patreon.com/honorszombie.
